הכ"ד מזכה בגין שימוש חורג בדירת מגורים כמרפאת שיניים

1.         כתב האישום מייחס לנאשמים " שימוש חורג בדירת מגורים כמרפאת שיניים ומעבדה לטיפולי שיניים", עבירה לפי סעיפים 145 ו-204(א) ל חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן - החוק).

            הנאשמים כופרים באישום.

2.         המדובר בדירה המצויה בקומה המוגדרת בהיתר הבניה כקומה ב' (מעל קומת קרקע המוגדרת באותו היתר כקומה א') בבנין שברחוב סירקין 15 גבעתיים (להלן - הדירה, הבנין, בהתאם).

            עדת המאשימה, מפקחת הבניה גב' עדה גורפל, העידה (פרוטוקול מיום 3.2.08) כי הנאשמים מנהלים בדירה מרפאה ומעבדת שיניים, וזאת היא יודעת מביקורים שעשתה במקום מספר פעמים.

            הנאשמים כפרו, אמנם, כפירה כללית באישום (פרוטוקול מיום 7.10.07), אך מדברי בא כוחם עולה (פרוטוקול מיום 2.12.07), כי הם אינם חולקים על הממצאים העובדתיים, אלא על הפרשנות המשפטית שיש לתת להם בלבד.

            מכל מקום, בדיון שנקבע להוכחות (ביום 3.2.08), בחרו הנאשמים לממש את זכותם להימנע מלהעיד (סעיף 161(א)(2) ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],          התשמ"ב- 1982, להלן - החסד"פ), ושתיקתם זו משמשת חיזוק למשקל ראיותיה של התביעה (סעיף 162(א) ל חסד"פ).

            הוכח, אם כן, שהנאשמים מנהלים בדירה מרפאת שיניים ומעבדת שיניים.

3.         מהו השימוש החורג המיוחס לנאשמים?

            לטענת המאשימה, ניהול מרפאת ומעבדת השיניים בדירה מהווה שימוש במקרקעין בסטיה מהיתר, עבירה לפי סעיף 204(ב) ל חוק, ואמנם "שימוש חורג", על פי הגדרתו ב חוק (סעיף 1), כולל גם שימוש במקרקעין למטרה שלא הותר להשתמש בהם לפי היתר שהוצא לגביהם.

4.         המאשימה הציגה את ההיתר (או נכון יותר: הרשיון, כפי שכונה היתר הבניה לפני החוק) שהוצא לבנין בשנת 1957 (ת/1).

            וכך הוגדר בו הרשיון (קרי: ההיתר):

            " רשיון להקמת בנין בן 3 קומות על חנויות.

            המכיל: 9 דירות בנות 2 חדרים, 3 דירות בנות 3 חדרים, 4 דירות בנות ½2 חדרים, 1 דירה בת חדר, 3 משרדים, 9 חנויות, 1 קיוסק ומחסן קטן".

            דף נוסף בהיתר מציג את " תכנית קומה א", ובה מצויות החנויות.

            דף אחר מציג את " תכנית קומה ב, ג, ד".

            הדירה הנדונה נמצאת, כאמור, בקומה ב' (סומנה בצהוב ב-ת/1).

5.         לטענת המאשימה (בסיכומיה, עמ' 5 לפרוטוקול האחרון), ההיתר מוכיח כי השימוש המסחרי המותר בבנין הוא בקומה א' בלבד, קומת החנויות, ואילו יתר הקומות מיועדות למגורים.

            לטענת הסניגור, ההיתר אינו מוכיח כי הדירות שמעל קומה א' הותרו למגורים בלבד.

6.         המשפט דנן הוא משפט פלילי.